מנסים שוב

הרבה זמן לא כתבתי כלום

מי שלא מעודכן, משכני עבר מדרום תל אביב לצפון מדינת ניו ג'רזי. זה אומר שאני מרחק 45 דקות נסיעה באוטובוס מהעיר הכי מרגשת בעולם- ניו יורק אליה אני מגיע כ-4 ימים בשבוע לצורך לימודים. זה גם אומר שיש מסביבי עכשיו הרבה יותר בירות לטעום. כשאני אומר "הרבה" זה רק בהשוואה לישראל.  עם כל הכבוד למבשלת ברוקלין בניו יורק (ויש כבוד), בכל הקשור לבישול בירות אין מה להשוות בין התפוח הגדול לפורטלנד. אבל זה לא שאנחנו מתלוננים חס וחלילה.

אז לפוסט הפתיחה מארה"ב אני בוחר לדבר על הבירה האמריאית הידועה ביותר בעולם ועל מעלליה החדשים. מדובר כמובן בבאדוויזר. אני לא רוצה להכנס בפוסט הזה לוויכוח בין הצ'כים והאמריקאים כי למען האמת שתי המבשלות מייצרות מוצרים נחותים מאד. אמנם המוצר הצ'כי לא מכיל תירס כמו האמריקאי אבל גם הטעם שלו רחוק מלהלהיב. אם כבר, תסכימו איתי שקיום החברה האמריקאית עדיף על זה של הצ'כית ולו בשל הפרסומות האדירות למוצר "באד לייט".

חובבי הבירה באמריקה עדים למלחמה כוללת בין המבשלות הזעירות והאיכותיות לבין הטייקונים – באדווייזר, קורס ומילר. אלה שמייצגים את המבשלות הקטנות (להלן "בשלנים") מתלוננים על כך שהחברות הגדולות (להלן "כימאים") השתלטו על הקהל האמריקאי ודוחפים לו כבר שנים מוצר זול ונחות. יש אפילו סרט (אבל זה סיפור לפוסט אחר) שמתאר את המאבק הקדוש הזה. הבשלנים לא מסוגלים להתמודד עם המחירים שקובעים הכימאים ומי שמפסיד מזה הוא כל מי שאוהב בירה טובה. מה שכן, הבשלנים הכינו בעיקר איילים והכימאים דבקו בלאגר הבהיר והדלוח שבו הכניסו אחוזים גדולים של תירס בשביל להוזיל את הייצור. שוק חובבי האיל פרנס את הבשלנים והשאר את הכימאים – הכל היה יפה וברור. כך היה עד 2008. לפני קצת יותר משנה, באדווייזר הוציאה לשוק את האיל הראשון שלה – באדוויזר אמריקן אייל שלטענת החברה הוא בעל טעם מורכב ובאותו הזמן לא מר. את המוצר הספציפי הזה עוד לא יצא לי לטעום והציונים שהוא מקבל בביראדבוקט לא מושכים אותי יותר מידי.

לפני כחודש יצא מוצר שני בסדרת האיילים – באד לייט גולדן וויט BUD LIGHT GOLDEN WHEAT – בירת חיטה דלה בקלוריות. יצא כך שנאלצתי לרכוש מוצר זה ואפילו טעמתי אותו בשביל לדווח. אני חייב לומר שאני חובב גדול מאד של בירות חיטה ועניין אותי לדעת מה החבר'ה באנהוזר-בוש הכינו לנו. האמת שלא התאכזבתי, אבל זה בגלל שלא ציפיתי ליותר מידי.

נתחיל בזה שלמרות כל הפרסומות בטלוויזיה – להוציא בירת חיטה באוקטובר ולא בקיץ גובל בטפשות. בירות חיטה הם קלילות ונצרכות נהדר ביולי אוגוסט. אפילו פאולנר דוחפת פחות את בירת החיטה שלה באוקטוברפסט ומכינה לאגר משלה ליריד הידוע. אבל אם כבר מוציאים מוצר שלא היה כמוהו בשוק עד כה (עד כמה שאני זוכר) לא שווה להשקיע קצת יותר בטעם ולהוציא משהו שהוא לפחות סולידי ומזכיר בירת חיטה אמיתית?

אחוז אלכוהול: 4.10%

מראה: שתן של חולה כליות. משהו בין צהוב לחום וכמעט ללא הענניות שמאפיינת את הסגנון. מה כל כך קשה להחליט? או שמכינים הפה-וייצן או שמכינים דונקל-וייצן או שמכינים קריסטל וויצן.   אבל צבע כלשהו אמור להיות. על ראש קצף אפשר לחלום.

ריח – טיפה הדרים. ממש טיפה. כל השאר לתת, וגם הריח של זה לא משהו.

בפה – כמעט ואין גוף אבל זה ידענו מראש…בכל זאת, בירה לייט. הטעם הוא בעצם כמעט אותו אחד של באד לייט הרגילה עם טיפה יותר גוף וקצת יותר טעם ומתיקות. אין זכר לזרעי הכוסברה. פייר סליס, מלך בירות החיטה הבלגיות, היה תולה את עצמו אם היה טעום את זה.

דרינקבילטי- זאת גאוות החברה, כן אפשר לשתות את הבירה הזאת בקלות אבל לשלם על זה 4 דולר בפאב כשאתה יודע שתצטרך 24 בקבוקים כאלה בשביל להשתכר?

סה"כ – נשארו כשלושה חודשים עד לסופרבול – לפחות אז החברים של באד לייט יזכירו לי מה טוב בחברה הזאת. אם אתם בפאב ואין לכם חשק לשתות אבל לא רוצים להתפדח ולהזמין קולה אז אתם בהחלט יכולים לבקש את הבירה הנ"ל. או לפתח אישיות, מה שיותר קל לכם.

אני בספק שיתחילו לייבא את הבירה הזאת לישראל וטוב שכך, אז אם אתם קופצים לארה"ב תרגישו חופשי לוותר על הטעימה. יש מספיק בירות אחרות שוות יותר

פסטיבלי DECEMBEER ובירמאסטר בחיפה

חגיגה גדולה צפויה לנו עד סוף החודש. בפוסט הקודם סיפרתי לכם על חגיגת הבירות החורפיות בנורמה ג'ין והנה עוד 2 פסטיבלים שיערכו החודש.

קודם כל, בשבוע הבאה בהנאגר 11 בתל אביב יערך פסטיבל 'דצמביר' שאמור לשבור את שיא הבירות בפסטבילים בארץ. בפסטיבל שיערך ביום שני ושלישי (15-16 לדמבר) יהיו כ74 סוגי בירה שונים מכל העולם וכמובן ישראל (שימו לב לדוכני הבשלנים הביתיים). הפסטיבל יערך משעה 18:00 ועד חצות שבתוך האולם צפויות לכם הופעות שוות במיוחד כמו יזהר אשדות ביום שני ופיטר רוט יחד עם מאור כהן בשלישי.

כרטיסי הכניסה נמכרים מראש בלבד כי מספרים קטן יחסית ומחיר לכרטיס הוא 22 ש"ח כולל טעימה ראשונה.

בשביל כרטיסים אנא פנו לקסטל לפרטים: קסטל – מכל טלפון: 8965*  http://www.TKTS.co.il

פסטיבל נוסף יערך בחיפה ב23 לדצמבר בפאב ה"אייריש האוס" גם הוא מ6 בערב ועד חצות. הפסטיבל מאורגן ע"י חברת בירמאסטר אז אתם כבר יודעים שיהיה טוב.  ה'אייריש האוס' נמצא ברחוב יפה נוף 120 בחיפה והטלפון לבירור פרטים הוא 054-5615403.

בפסטיבל יהיו עשרות סוגי בירה עם מספר בשלנים ביתיים מעולים (שימו לב במיוחד לבירות של ליביריה, גולדה וחיפא).

מחיר כניסה הוא 20 ש"ח וכרטיסייה של 4 קופונים לטעימות נמכרת ב-20.כרגיל בפסטיבל יהיו משחקי טעימות, כוסות, פותחנים, חולצות ועוד דברים שמחים לאספנים שבינינו וכמובן הגרלות.

עוד מידע ניתן למצוא באתר http://www.beerfestival.co.il/Beer_festival/Home_Page.html

בשני הפסטבילים תדאגו לבקר בעמדות הבירצ'נדייז שתמיד מציעים דברים נדירים במחירים זולים למדי. נראה אותכם שם.

בירות כריסמס!

ביום השישי האחרון בנורמה ג'ין ישבתי באירוע טעימות של בירות חורפיות ונהניתי מכל רגע. אירוע הטעימות היה בעצם אירוע ההשקה של בירות החורף שהגיעו למסעדה המצויינת ברח' אליפלט בתל אביב.

הבירות שנטעמו היו סן ברנרדוס אבט 12 (מהחבית), סן ברנרדוס כריסמס אייל (מהחבית) אורבוק של מבשלת אגנברג שכבר כמה שנים אינו ניתן להשגה בארץ. גולת הכותרת של הארוע הייתה טעימה רוחבית של בירת הסמיקלאוס שעליה כתבתי לפני שני פוסטים. טעמנו את הוינטאג'ים 2003 ו2004 שכמעט ואזלו לחלוטין בארץ וסמיקלאוס 2008.

הארוע היה תחת ההדרכה של שחר הרץ מבעלי חברת בירמאסטר שדואגת לקדם את תרבות הבירה בישראל בכל הזדמנות.

כבר הרבה זמן רציתי להשוות את שלושת הסמיקלאוסים אבל לא רציתי לפתוח את הבקבוקים שברשותי וכשנתנה הזדמנות שכזאת בנורמה ג'ין קפצתי על על המציאה מיד.

אם חשבתם שבבירה אי אפשר להבחין בהבדל בין אותה בירה משנים אז טעיתם טעות חמורה. קודם כל, רוב הבירות בשוק מתקלקלות אחרי כשנה בתוך בקבוק. צבעם נעשה עכור, הריח והטעם החמוץ משתלט יחד אם טעמי לוואי אחרים. אבל, בירות עם אחוזי אלכוהול גבוהים וסמי קלאוס על 14% אחוזיה היא כזאת ויכולה להשתמר שנים. והטעם מתפתח עם השנים ללא צל של ספק. מתוך שלושת הוינטאג'ים 2004 התגלתה כטובה ביותר ואלה חדשות טובות כי יש לי 3 בקבוקים ממנה. 2003 התקלקלה מעט וצבעה היה עכור למדי לאלה כמוני שקיבלו את הבירה מתחתי הבקבוק. למרות זאת, הטעם היה בסדר גמור וחובה לציין שמבירה מקולקלת  אי אפשר לקבל קלקול קיבה אז אין מה לדאוג. בוינטאג' 2008 (האחרון שיצא לשוק) היה ניתן להבחין בחוסר האיזון שעדיין קיים בבירה. כשטעמתי אותה קיבלתי מכת סוכר חזקה מאד בפה ולא היה ניתן להבחין בשום טעם אחר. 2004 הרגישה מאוזנת מכולם והייתה טעימה ביותר לא מתוקה מידי ולא בעלת טעמי לוואי מרירים. הצבע היה צלול לחלוטין ונבחרה ע"י רוב הטועמים למספר אחד מתוך השלושה. חבל שלא היה אפשר להשיג סמיקלאוס מ2006 אבל לא נורא בכלל. ד"א לפני 3 ימים בושל באצ' חדש של סמיקלאוס שעכשיו התחיל את תהליך היישון במיכלי הנירוסטה אי שם בטירת אגנברג אשר באוסטריה. בעוד כ10 חדשים הוא יבוקבק ובתקווה יגיע לארץ (אם נורמן פרימיום ידאגו לכך).

מי שירצה לטעום את הסמיקלאוס ואת כל סוגי הסן ברנרדוס מוזמן להגיע לנורמה ג'ין החודש ולהנות מבירות בלגיות מובחרות. יש לציין שבמקום מלאי מוגבל מאד של חביות סן ברנרדוס כריסמס אייל ויש גם בקבוקים לקחת הביתה אז מהרו. אני מקווה להוסיף פוסט בקרוב שיספר לכם על הכריסמס אייל הנפלא הזה. כמו כן בנורמה ג'ין יהיה ניתן לשתות את הנייס-שוף בירת החורף של מבשלת א-שוף גם מחבית (לראשונה בארץ) וגם בבקבוקים.

נורמה ג'ין,

רח' אליפלט 23, שכונת פלורנטין, תל אביב

טלפון 03-6837383

המקום פתוח ימים א-ו 19:00- אחרון הלקוחות

שבת: 13:00- אחרון הלקוחות.

לא לוותר על המנות הנפלאות שיוצאות מהמטבח של הבסיטרו בר הנפלא הזה ועל שאר הבירות המובחרות במקום.

מחר או אפילו היום אני אעדכן עוד פוסט בנוגע לפסטיבל הבירה שיערך בנמל ביום שני ושלישי הבא (15-16 בדצמבר) בהאנגר 11 בנמל תל אביב.

עבודה חדשה!

טוב, אז אחרי חיפושים ארוכים (מאד ארוכים) של עבודה חדשה , אני שמח להודיע שהתחלתי לעבוד כברמן בפאב מסעדה "פראג הקטנה" ברחוב אלנבי 56. למי שלא מכיר, מדובר במקום איכותי מאד שמתמחה בבירות ואוכל מצ'כיה. המסעדה התחילה בקטן ברח' הכובשים בתל אביב ולפני כמה שנים נדדה לאלנבי. מאז נפתחו עוד שני סניפים (בת ים והרצליה) והבר נותן תשובה הולמת לפאבים הצ'כיים שנפתחו בכל חור ולמען האמת התחילו להמאס קצת.

האוכל הוא מעולה ולמרות שהמסעדה עובדת עם המון מנות חזיר ניתן להחליף כמעט בכל מנה את השינקה בבקר או עוף. ממה שהספקתי לטעום עד עכשיו אני בהחלט ממליץ על ה"סמז'יני סיר"- ממרח גבינה ומיונז, כבדי עוף מוקפצים ביין וסנדב'יץ לאון – חזה עוף פריך. אני מניח שאני אדווח לכם עוד ועוד על התפריט ככל שאטעם ממנו 🙂

ועכשיו לבירות של פראג הקטנה – משהו לכל אחד:

צכיה:

סטארופרמן בהירה\כהה

קוזל בהירה\כהה

פילזנר אורקל

גרמניה:

אדינגר בהירה\כהה

אוסטריה:

אדלווייס

בלגיה:

קאסטיל רוז

סיינט לואיס קריק

בריגאנד

אירלנד:

בימיש סטאוט

ברז אורח:

פסנט (לאגר סלובקי בהיר)

הצורה שבה הפאב שומר על הבירות הוא מעורר כבוד. קודם כל, יש חדר קירור כך שהבירות נשמרות היטב אפילו כשהן אינן מחוברות. לפני כשנה או שנתיים הפאב זכה בפרס על הייחס שלו לבירות הצ'כיות (שמירה, מזיגה, הגשה) שבעקבותיו כמה נציגים של הפאב טסו לפראג למספר ימים. מעבר לזה, ישנו דגש בפאב על נקיון הכוסות, נקיון הברזים מבחוץ ונקיון הצינורות מבפנים. דבר חשוב מאין כמוהו כשעובדים על מספר רב כל כך של בירות. כשנפתחת חבית חדשה רושמים עליה את תאריך הפתיחה כך שתקבלו בירה טרייה וטעימה בכל פעם. תענוג.

מבחר בהחלט לא רע של בירות יש במקום וכולכם מוזמנים לקפוץ לבקר. אם אני על הבר (תשאלו "איפה מארק?") תזכו לפינוק מיוחד 😉

הבירה המיוחדת בעולם וכמה הודעות חשובות

טוב, אז אני מתאושש ממחלה מה שאומר שאני סוף סוף יכול להנות מבירה כמו שצריך. שמתי לב שמעולם לא פרסמתי מדריך לטועים הבירות המתחיל אז אני אשתדל לעשות את זה באחד הפוסטים הבאים. לפני שאספר על אחת הבירות האהובות עליי שהגיעה במשלוח חדש לארץ ישנן מספר הודעות שאשמח לשתף אותכם בהן.

א. עזבתי את בית הבירה וכעט מחפש עבודה חדשה באחד הברים החמים של תל אביב. מעולם לא חשבתי שיהיה כל כך קשה לעזוב בר ובמיוחד בצורה האולי קצת פתאומי (למרות שרבים ידעו שאני חושב לעזוב בקרוב). הלקוחות שהתעקשו שאשאר, צוות הברמנים המוצלח ובמיוחד מי שניהל את הבר בשנה האחרונה (שמו שמור במערכת) – אל כולם אני מתגעגע, אבל אין מה לעשות, צריך להמשיך הלאה.

ב. הקורסים שלי בברטנדר משתפרים מקורס לקורס, גם יכולת ההדרכה שלי (לדעתי). אולי יש עתיד לברמנים בישראל. מי שרוצה לברר יותר פרטים על הקורסים מוזמן לכתוב אלי לאי-מייל:

markapuchino@walla.co.il

ג. אלכופדיה, אנצוקפלדיית אלכוהול חדשה תופסת תאוצה ואפילו פרסמו את הבלוג הזה בעמוד הראשי (כבוד!) הנה הלינק: http://www.alco-pedia.co.il

שווה ביקור!

ד. אעשה אתכם עסקה שאתם לא יכולים לסרב לה, אם אתם מכירים בשלני בירה בייתים אשמח מאד לטעום את הבירה שלהם ולפרסם אותה כאן בבלוג. אתם כבר יודעים איך ליצור איתי קשר!

ה. הוספתי עמוד של הבירות שאני מחזיק במקרר כך שתוכלו להתעדכן ולראות על מה אני הולך לכתוב בקרוב.

ו. לחובבי הכדורסל, התחלתי השבוע לכתוב באתר הופס על NBA ואתם מוזמנים להיכנס ולקרוא גם שם. אני מהרהר באפשרות שאלווה (תוך כדי שתיית בירה) משחקים בשידור ישיר כאן בבלוג (השידור אמנם לא יהיה בבלוג אך הערות משעשעות כן!)

http://www.hoops.co.il/

ןעכשיו לבירה:

סמיקלאוס חוזרת לארץ!

הבירה סמיקלאוס שייכת למבשלת אגנברג האוסטרית, המבשלה העתיקה ביותר במדינה. המבשלה קיימת משנת 999 לספירה (כן, כן – יותר עתיקה ממבשלת ווינשטפן). כמובן שבזמנו המבשלה בישלה לשימוש מקומי אך לפני כ200 שנה קנתה המשפחה שניהלה את המבשלה טירה עתיקה ומבשלים שם כמה בירות מיוחדות. חשוב לציין שכל הבירות של המבשלה נאמנות לחוק טוהר הבירה הגרמני הריינטסגבוט, שקובע שבבירה אפשר להכניס אך ורק לתת שעורה\חיטה, מים, כשות (וכמובן, שמרים).

המתכון של בירת הסמיקלאוס אינו מקורי של מבשלת אגנברג. הוא מגיע בעצם ממבשלה שוויצרית בשם הורלימן שנכחדה ב1996 ומכרה את המתכון לאוסטרים. מבשלת הורלימן בישלה את הבירה לראשונה ב-1980. השוויצרים גילו זן מיוחד של שמרי לאגר שמסוגל לחיות ולהמשיך לעבוד באחוז אלכוהול גבוה כל כך כמו שיש בבירה – 14%. כשהמתכון נקנה השוייצרים היו חייבים, מן הסתם להוסיף גם את השמרים לעסקה.

הבירה מיוצרת יום אחד בשנה, ה-6 בדמצבר, ביום שבו נחגג בשוויץ יומו של הסמיקלאוס (הכינוי השווייצרי לסטנה קלאוס). אח"כ הבירה מיושנת 10 חודשים ומשוחררת לשוק. כמובן שזה אומר שהבירה מבושלת בכמות קטנה מאד ואנו צריכים להודות על המזל שיש מס' אנשים טובים במדינה שהצליחו לייבא את הבירה.

לפני מספר שנים הביאו לארץ משלוח גדול של הבירה מבצירים 2003 ו2004. כעיקרון, בירה בבקבוק מתקלקלת אחרי שנה בבקבוק אבל הסמיקלאוס, בגלל חוזקה האלכוהולי יכול להחזיק מעמד מספר שנים (לדעתי 20-25 שנה). המשלוח הזה נגמר, ולפני כשבוע הגיע המשלוח החדש תחת יבואן חדש – נורמן פרימיום, שעושים מעל ומעבר להביא בירות מצויינות לישראל כמו שימאיי וסן ברנרדוס. המשלוח החדש הוא מהבישול האחרון של הבירה – 2008 וכולל גם עיצוב מחודש לבקבוק.

אז מה מיוחד בבירה הזאת? הרבה דברים

קודם כל, חשוב לציין שהבירה הזאת לא מתאימה לכל אחד. אם אתם חובבים גדולים של בירות מרות וקלילות (כמו הצ'כיות) רוב הסיכויים שללא תתרשמו בכלל. אתר ביראדבוקט מציין שהבירה היא בסגנון הדופל בוק אך לדעתי החוזק האלכוהלי שלה הופך אותה לקוואדרופל דופק או לפחות לטריפל בוק.

צבע: אדום-חום יפהייפה, מזכיר ברנדי שיושן מספר שנים לא מבוטל. בועות קטנטנות שנעלמות מהר מאד וקצף שכמעט לא קיים (מה שמאפיים בירות חזקות). גוף בינוני- כבד שיורד באיטיות על הכוס אחרי שמסובבים אותה.

ריח – קצת אלכוהולי, אך בעיקר מתוק של פירות שחורים ובשלים ואפשר להרגיש גם בריח הלתת.

טעם – מתוק להפליא – הסיבה שרוב האנשים לא חושבים שזאת בירה אמיתית (אני כמובן חולק). האלכוהול מורגש אבל הטקסטורה מאד נעימה למרות שבשל הגוף כמעט ולא מרגישים במיגוז.

הסמיקלאוס מוכרת בספר השיאים של גינס כבירת הלאגר החזקה בעולם (ישנם איילים יותר חזקים כמובן כמו האוטופיה של סמואל אדאמס). אני ממליץ לשלב אותה עם קינוחי שוקולד (מה ששמעתם!) ולשתות אותה עם בן זוג – כמעט בלתי אפשרי לסיים בקבוק של 330 לבד.

ניתן מהשבוע למצוא את הבירה בחנויות אלכוהול כמו WINE N' MORE והמחיר הוא בסביבות 25 ש"ח

אני אישית מעדיף את הבירה הזאת בטמפרטורת החדר בחורף כי לשתות אותה קרה מידי אומר שתפסידו הרבה מהטעמים היחודיים של הבירה. כמו כן, נסו למזוג אותה לכוס בלון\ברנדי סניפטר – כך היא הרבה יותר טעימה.

סיכום פסטיבל מעברות ה-7

פסטיבל מעברות נערך פעמיים בשנה בבית היין אשר בקיבוץ מעברות (לא רחוק מנתניה). בפסטיבל מוצגות בדרך כלל כ-50 סוגי בירה מכל קצוות תבל כולל אוסטריה, בלגיה, צ'כיה, גרמניה, ארצות הברית, תאילנד, הולנד, אנגליה, אירלנד וכמובן ישראל. למרות שהמתחם קטן, חברת 'ביר מאסטר', המארגנת הרשמית, מצליחה פעם אחר פעם לדחוף עשרות דוכני בירות, אוכל, מוזיקה חיה ושעשועים לקהל כמו תחרות טעימות והגרלת פרסים נחמדה.

מחיר כניסה לפסטיבל הוא 30 ש"ח ומקנה רק כניסה, בשביל כרטיס של 6 טעימות היה צריך להוסיף עוד 30 ש"ח. כל טעימה היא כ-100 מ"ל.

לצערי הגעתי ביום האחרון של הפסטיבל והפסדתי את השוקולד סטאוט של מבשלת ברוקלין שעדיין לא מיובא לארץ (שמועות שהלאגר של ברוקלין יגיע לארצנו בקרוב). הסטואט של ברוקלין הוא מצויין לסגנון הנדיר הזה ואפשר להשיג אותו במקומות בודדים בעולם לכן אם תראו אותו בפסטיבל הבא או בטיול בחוף המזרחי תוצירו את הדינרוס מהר וקחו שישיה.

גם מבשלת הבוטיק הישראלית 'דאנסינג כאמל' נעדרה מהיום האחרון של הפסטיבל מה שאומר שפספסתי את אייל הרימונים העונתי שלהם. אבל אל דאגה, המבשלה נמצאת מרחק הליכה מהבית ואני מתכנן לקפוץ לשם לחגיגת ההאלווין שלהם בסופ"ש (עוד פרטים למטה).

הגעתי לפסטיבל עם החברה והמשפחה שלה שביקרו בפסטיבל בירה בברלין לפני כחודשיים ולכן לא יכלו לשפוט את הפסטיבל בקנה מידי מקומי (אי אפשר להשוות 500 בירות ל-50) אבל לפחות ממעברות אפשר לצאת בתחושה שטעמת כל מה שאפשר וצריך.

לפני שניגש לבירות הישראליות אני חייב לציין את הבירות הזרות המיוחדות הטובות בתחרות שעל כמה מהם אני ארחיב בפוסטים הבאים. אם תראו אותם בתפריט של מסעדה או חנות אלכוהול תדעו מה לקנות.

דליריום טרמנס – בירה בלגית עצומה, אחת האהובות עליי. אייל בהיר קלאסי ומתוק 8.5% אלכוהול. ניתן להשיג במספר מקומות בודדים בארץ מהחבית וחלק מחנויות האלכוהול מחזיקות גם בקבוקים של 750 מ"ל.

סן ברנרדוס כריסמס אייל -היבואנים, 'נורמן פרימיום', פינקו והביאו בקבוקים גדולים של הבירה העונתית הזאת מבלגיה. בירה כהה מתוקה מאד וחזקה עוד יותר – 11%. עד כמה שאני יודע רק הנורמה ג'ין והנורמן, שני הפאבים של היבואנים, מוכרים אותם. יש מלאי מאד קטן של בקבוקים אז תנסו לא לפספס. אני קניתי בקבוק בפסטיבל מבית היין אז יכול להיות שעדיין נשאר להם.

לראשונה בארץ גם ניתן היה לשתות סן ברנרדוס ויט (בירת החיטה של המבשלה) מהחבית.

הנומרנים הביאו גם מבחר בירות אנגליות ממבשלת פולרס שאני מכיר מטעימות קודמות אבל לא מספיק טוב אז אני אנסה לאתר אותם בקרוב ולכתוב איזה פוסט או שניים.

כמו כן מזגו באחד הדוכנים את שימחה – בירת לאגר בהירה וכשרה מגרמניה וסמיקלאוס – בירת לאגר כהה וחזקה מאד (14%) ומתוקה לא פחות. אלא היו הבקבוקים האחרונים בארץ מבציר 2004 ובעוד כשבוע צפוי להגיע משלוח חדש מבצירים חדשים יותר. אני ארשום עליה ממש בקרוב!

בין הטעימות אני והחברה קפצנו לתחרות הטעימות וזכינו במקום הראשון. מתןך 9 הבירות שטעמנו 6 היה אפשר לזהות מיד אבל 3 הנותרות – קרלסברג, טובורג גרין וסטלה ארטואה מקשים מאד (במיוחד מכיוון שאני שותה אותם באופן קבוע). למרות זה הצלחנו לזהות אותם עם לא מעט עזרה משאר הקבוצה.

זה אולי לא סוד אבל אני מעריץ גדול של בירות בוטיק. בישול בכמות קטנה ופסיחה על שלב הפסטור עושה רק טוב לבירה לכן מיהרתי לשני הדוכנים היחידים שהציגו בירות ישראליות. אם תרצו להשיג עוד מידע על המבשלות אתם מוזמנים לפנות אליי:

מבשלת גולדה – זו פעם שניה שאני נתקל במבשלה הזאת וצפוי לה עתיד מזהיר. בפסטיבל היה ניתן לטעום את הסטאוט שלהם (לא יצא לי לטעום) ואמבר ראוכביר (בירה מעושנת). הבירה המעושנת הייתה מאד נעימה ודרשה בשר על הגריל. זאת הבירה המעושנת הראשונה שאהבתי אז ברכות לבשלנים.

המבשלה השניה הייתה ליבריה שהציגה את הסטאוט שלה (נגמר לפני שטעמתי) וביטר אנגלי קלאסי ומעולה. בירה מתוקה וקלה מאד לשתייה יחסית לאייל. הבנתי שחביות של המבשלה מתגלגלות להם בין כמה פאבים בתל אביב אז חפשו אותה.

היו חסרות לי מבשלות ישראליות אחרות אבל אני מקווה שלפסטיבל הם יגיעו.

בעמדת הבירצ'נדייז היה ניתן לקנות חולצות, פותחנים, כובעים, מגבות, כוסות ואפילו שלטי ענק של בירות רבות (כאלה שאפילו לא הגיעו לתחרות) במחירים זולים מאד.

סך הכל היה מהנה וכמובן שאני אהיה שם בפעם הבאה באביב.

מסיבת ההאלווין של הדאנסיג כאמל:

ביום חמישי, ה30 באוקטובר תערוך מבשלת הדאנסינג כאמל את מסיבת ההאלווין השנתית שלה ויהיה אדיר. כל הבירות העונתיות – כולל 'לצ'ה דה דיאבלו' (בירת פלפלי צ'ילי) ו'גולם' אייל חזק מתוק ומצויין. פתיחת דלתות ב9:00 שידור של 'החומה' של פינק פלויד בשעה 10:00 על מסך ענק ואחר כך גם של הרוקי הורור פיקצ'ור שואו בחצות. מי שיתחפש בצורה הכי מוצלחת לגולם יקבל ארגז של IPA הבירה של המבשלה שזכתה כבירה הטובה בפסטיבל מעברות.

דאנסינג כאמל נמצאת בתל אביב ברח' התעשיה 12 (פינת רח' המסגר).

הבלוג חוזר ואיך לא – באוקטובר!

יש לי עין חדה, חדה מאד אפילו כשזה נוגע לבירה.

אני מטייל לי בחנות WINE N' MORE של אדון חינאווי באחת מההפסקות של קורס הברמנים שאני מעביר ומה אני רואה? – מבצע!

כוס זכוכית בנפח של ליטר עם הלוגו של מבשלת פאולאנר עם פחית לאספנים בגודל של ליטר ובתוכה בירת אוקטוברפסט רעננה – וכל זה ב-36 ש"ח. למחרת קניתי 2 כאלה. מי שרוצה פרטים על פסטיבל אוקטוברפסט מוזמן לקרוא פה.

מי שטס לאוקטוברפסט (שהסתיים לא מכבר) יכל להתענג על זה:

גרמניה ארץ זבת חלב ובירה (כי דבש פשוט לא נותן את אותו הבאז)

אני נאלצתי להסתפק בבירה שהייתה לא רעה בכלל. מה שניחם אותי הוא זה שמאוחר יותר גילו בחנות טעות מצערת ומחיר המארז עלה ל67 שקל (עדיין שווה כל אגורה).

בירת האוקטוברפסט היא לאגר בהיר ועונתי שנשתה אך ורק באוקטובר. הבירה מיוצרת בחודש מרץ ונשמרת בקירור עד חודשי הסתיו ותחילת היריד (הגדול בעולם) במחוז בוואריה. הבירה מתוקה, גוף מלא, בעלת גוון נחושתי ואחוז אלכוהול בין 5% ל 7%

האוקטוברפסט של פאולנר:

אלכוהול: 6%

צבע: צלול ונחושתי – כמו שכתוב בספר. ראש קצף – קצף דק שלכוס נדבק!

מיגוז: בינוני

ריח: לתת חזק ומתיקות כרמלית מסויימת. בהחלט מרגישים את הכשות הגרמנית הקלאסית והכל בתערובת מאוזנת מאד שבה ניתן לחוש באלכוהול.

טעם: בדיוק מה שמריחים. כמו לנגוס בלחם קליל עם קצת אלכוהול וכשות.

בירה מצויינת בהחלט לסגנון. אני לא חובב גדול של לאגרים אבל הבירה הזאת בהחלט שווה את המחיר.

הבירה הולכת טוב: איך לא, עם נקניקיות חזיר, בייגלה (פרצל) גדול במלח ואם אתם מברית המועצות אז גם עם דג וובלה מלוח.

הולכת מצויין: עם הבנות מלמעלה.

הולכות בזיגזגים: אחרי 3 ליטר, הבירה מלמעלה.

ישנה שמועה שהגיעו מספר מוגבל של ארגזים מבירת האוקטוברפסט של מבשלת סמואל אדאמס ואני אנסה בקרוב מאד לשים על בקבוק או שניים פותחן ולספר לכם איך היה. עד אז, דדו לחנויות חינאווי וקנו לכם כאלה:

לרציניים בלבד

פסטבילים והפתעות!

ימים ימי אביב חמים ואין משהו יותר טוב מבירה לקרר את העצבים מהפקקים.

לשם כך התארגנו הח'ברה מ'בית היין' בקיבוץ מעברות וחברת בירמאסטר והביאו לנו את פסטיבל הבירה ה-6 בקיבוץ מעברות.

רביעי-חמישי: 18:00-24:00. שישי: 12:00-18:00.
הכניסה עולה 30 ש"ח (מקבלים כוס זכוכית אישית לטעימות שניתן לקחת הביתה). בנוסף כל כרטיס כניסה נכנס להגרלה עם פרסים שווים ביותר. בשביל לטום בירות יש לקנות כרטייסיה עם קופונים. כל טעימה – 5 ש"ח.

לצערי הפסדתי את חמשת הראשונים בשל שהייה ממושכת בחו"ל. אבל, הפעם לא רק שאני אהיה שם בכל שלושת הימים תוכלו אפילו למצוא אותי מאחורי הדוכנים מוזג בירה! הכניסה אמנם גם הכניסה וגם הטעימות עולות כסף אבל המחירים שווים לכל נפש ומנסיון של פסטיבלים דומים זה שווה את זה.

אז מה מצפה לנו בפסטיבל? קודם כל בתחתית הפוסט תוכלו למצוא צ'ופר. תלוש לקבלת בקבוק בירת האפלבוק שתכף אני גם אדבר עליה. השנה נוסף יום שלם לפסטיבל וכמובן שיותר בירות…למעשה יותר מ-50. אישית, אני ממליץ לנסות את הבירות הישראליות קודם גם בגלל שהם משלנו ואנחנו עדיין בסימן יום העצמאות, גם בגלל שקשה יותר להשיג אותן וגם בגלל שאני מאמין שבירה טרייה טובה יותר מכזאת שבוקבקה אחרי סינון ופיסטור.

מהישראליות – לא מומלץ לפסוח על מבשלת מנפרד ודאנסינג כאמל. מהזרות – חובה לבקר את הדוכן של דליריום (הגיעה הבירה הכהה), נורמן פרימיום שתמיד מגיעים עם בירות איכותיות (היבואנים של שימיי ודובל). יהיה דוכן של מבשלת ברוקלין מניו יורק עם תוצרת שתשבור לכם את כל המיתוסים על הבירות בצפון היבשת החדשה. גם סמיקלאוס האוסטרית הנדירה תהיה שם ועליה שבאמת אסור לוותר.

כמו כן, יהיו מופעי מוסיקה, הגרלות, משחקים וכמובן אוכל.

יודעי דבר ממליצים להתארגן על קבוצה ולהתחרות במשחק טעימות עיוור משובח מול קבוצות אחרות – כן, יש פרסים!

אפלבוק – ממבשלת דו בוק הבלגית (יבואן- נורמן פרימיום)

בירת חיטה בלגית עם תפוחים שמיועדת לרענן לכם את מצב הרוח בקיץ הישראלי.

מבחינה אלכוהולית הבירה חלשה – רק 3.1 אחוז. ריח וטעם תפוחים ירוקים שאי אפשר לפספס ומראה מעונן ויפה שמזכיר מאד הוגרדן ושאר בירות החיטה הבלגיות. כמו כל בירת חיטה בלגית ניתן להבחין גם בריחות הדרים ואולי אפילו ציפורן.

מרווה צמאון בזעם!

קופון הפינוק המבוקש! ותודה עצומה לשחר הרץ ויפית-גל לוי מחברת בירמאסטר. ללחוץ על התמונה, להדפיס (אפילו בשחור ולבן) ולהגיע איתו לפסטיבל. יאללה, ניפגש במעברות.

גמדים, מכבים ואשר"מ בראשל"צ

דיווחתי לא מזמן על רכישה של בקבוק ביג-שוף במחיר מציאה בחינאווי ביפו. הביג שוף הוא בקבוק ליטר וחצי של בירת לה שוף ממבשלת אשוף הבלגית.

יום חמישי שעבר התכנסו א', ש' ור' אצלי לערב גברים קלאסי: בירה, כדורסל ובאולינג בנינטדו Wii. לכולם חוץ ממני הייתה זאת חוויה ראשונה עם הלה שוף ולכן ר' התבקש להביא גולדסטאר למקרה חירום. הבקבוק קורר כשעה לפני הפתיחה לכ-10 מעלות. בדיוק הטמפרטורה הנדרשת לבירות אייל. לצערי הבקבוק לא נכנס למקרר במצב מאונך, אך לא חושב ששעה במאוזן פגמה בבירה ולי בטח של אכפת לשתות קצת שמרים. מה שכן, פקק השעם זינק מהבקבוק כמו שמפניה ואחר כך התנפח לממדים שלא איפשרו לסגור את הבקבוק איתו. לא שהיה צורך, ליטר וחצי של לה שוף נשתו תוך פחות מרבע אחד ומזל שמישהו זכר להביא גולדסטאר.

אחרי שמכבי סיימה לפצח את ז'אלגיריס ואנחנו סיימנו לפצח את כל הגרעינים ולשתות את כל הבירות התפנינו לקנח בטליסקר 18. מממממ…מעדן. את שלושת השעות הבאות שבילינו במשחק באולינג תחת השפעה אני לא כל כך זוכר אבל היה מצחיק. במיוחד מכיוון ש ר' התעקש לרוץ עם השלט (ללא כל צורך, יש לומר) וכמעט ונתקל בטלוויזייה.

בכל מקרה, הלה שוף גנבה את ההצגה (למרות תחרות קשה מצד גלידת הDIBBS שהביא ר'). וזה הזמן לספר קצת על מבשלת אשוף.

מבשלת אשוף נמצאת בדרום מזרח בלגיה בעיירה שנקראת (תופים)….אשוף. מקימי המבשלה, פייר גוברון וכריסטיאן באוורארטס הקימו את המבשלה ב1982 וכעבור מספר שנים נקנו ע"י קונצרן דובל מורטגאט (שמשווקת את בירת דובל המפורסמת). הסמל של המבשלה הוא גמד קטן (משמעות המילה 'שוף' בדיאלקט המקומי הוא גמד או ננס). מכיוון שהמבשלה צעירה ממש קצת קשה לקנות את הגימיק שגמדים הם שאחראים על מתכוני הבירה במבשלה אבל שיהיה.

לארץ מגיעות 3 בירות של המבשלה ע"י ש.ב.ש יבואני בירה כשהטובה בהם לדעתי היא ה'לה שוף'. כל הבירות של המשלבה לא עוברות סינון או פיסטור ולא מקבלות תוספות טעם. איכות.

לה שוף:

בירה בסגנון פייל אייל בלגי חזק. 8% אלכוהול. צבע זהבהב עם ראש קצף אדיר ומשובח שמשאיר שאריות יפות ועבות על הכוס. הבירה מאד קלילה לשתייה והמיגוז מזכיר קצת שמפניה. מורגש תיבלון בלגי טיפוסי כשבולט ריח של קוריאנדור (שבניגוד לשאר התיבלון גם מוזכר במרכיבים על הבקבוק). האלכוהול כמעט ולא מורגש, מה שהופך את הבירה לרוצחת שקטה.

ציונים באתרים המרכזיים:

BEER ADVOCATE: A

RATE BEER: 96

 

מק שוף:

בירת אייל בלגית כהה. צבע חום כהה שמתחיל לגרד את השחור. ראש קצץ צפוף וטעים והגוף קל יותר משאר הבירות הבלגיות. מורגשים ריח של אדמה ולתת. 8.5% אלכוהול שנותנים בראש. אפשר בהחלט להרגיש מעט כשות למרות שהבירה בסך הכל די מתוקה עם סייד קיק של פלפל.

ציונים:

+BEER ADVOCATE: B

RATE BEER: 93

 

נייס שוף:

בירת אייל חורפית כהה. מופיעה בשוק בתחילת דצמבר של כל שנה. 10% אלכוהול, בדיוק מה שהרופא רשם לי נגד סופות הרעמים. מכת אלכוהול בטעם עם מיגוז די חזק. יורדת לאט בגרון (כצפוי). מאד פירותית ועשירה.

ציונים:

-BEER ADVOCATE: A

RATE BEER: 97

 

המבשלה גם מכינה ליקר קפה שמבוסס על המק שוף בתוספת או דה וי (אכוהול ענבים נקי) שגם הוא מיוצר במבשלה. נדיר להשיג את הליקר (במיוחד בארץ) , אך עם קצת מאמץ הכל אפשרי.

דבר אחרון:

תמיד אומרים שבירה מחבית עדיפה על בירה מבקבוק. לרוב אני מוצא את זה נכון. במקרה של אשוף המקרה שונה במקצת. יצא לי למזוג מחבית לה שוף ולדעתי מבקבוק היא עדיפה אבל רק בגלל שבהרבה פאבים לא מתפעלים את ציוד המזיגה כמו שצריך. הבירות מאבדות טעמים ומקבלות טעמי לוואי בדרך הקצרה מהחבית לכוס. איך מטפלים בציוד בבר? כך:

http://img3.rest.co.il/magazine/Default.asp?txtArticleID=3850#pageStart

 

אתר מבשלת אשוף:

http://www.achouffe.be/newen/index.php

BEER ADVOCATE:

http://beeradvocate.com/

RATE BEER:

http://ratebeer.com

 

 

 

ויקינגים ודחלילים

קודם כל, סחבק אוהב לא רק בירה:

http://sports.walla.co.il/?w=/3764/1250942

ידיעה חשובה אחרת:

יום שישי, בבית הבירה אשר באלנבי 46 (כן כן, מקדש הבירה שבו אני עובד) תתקיים מסיבת פורים פרועה ביותר כמו שרק אצלנו יודעים לארגן. אם בא לכם להשתגע אז זה המקום. אוזני המן, תחפושות, פרסים וכמובן הרבה הרבה אלכוהול!

למה אני מתחפש? סוד! (או בקיצור, לא יודע עדיין)

לאחרונה החלפנו את הבירות במקום וניתן למצוא אצלנו את הטוכר הכהה והבהירה (וויצן), קרושוביץ בהירה וכהה, דליריום טרמנס- הבירה הבלגית הנדירה. כמו כן 2 הברבריות והגורדון גם כן צפויות להתחבר לנו לברזים בכל שניה. הלה והמק שוף גם כן יתחברו וכמעט שכחתי את ההובגובלין מהחבית! כמו כן, מבשלת הבוטיק 'לאפינג בודהה' תספק לנו השבוע בקבוקים של הייגר-שיבולת שועל סטאוט המעולה וגם את הקנדי-אוראנג' טריפל הקלילה. אני מקווה לספר בקרוב על המבשלה התל אביבית הנפלאה הזאת – הח'ברה שם עושים עבודה נפלאה ולא נחים לרגע.

בירת הפוסט:

CRICLEMASTER SCARECROW GOLDEN PALE ALE של מבשלת WYCHWOOD האנגלית

טבעי שאבחר בבירה עם תווית של דחליל על הבקבוק לפוסט הפורים.

קודם כל קצת על סגנון הפייל אייל (פייל חיוור). סגנון הבירה נקרא כך מכיוון שכשיצאו הבירות הנ"ל הן היו חיוורות יותר מהפורטרים ששלטו בשוק האנגלי. הפייל אייל תפס תאוצה באנגליה והשתלט על השוק. מתוכו נגזרו תתי-סגנונות נפלאים כמו האינדיאן\אימפיריאל פייל אייל החזקות ואמריקן פייל אייל המרה כמו חיי נישואין.

חשוב לציין, היא בירה אורגנית ממוצרים טבעיים (וכל שאר הדברים שמחבקי עצים אוהבים) שגודלו בקפידה אך נבדלת ממותגים אחרים בסנגון הנ"ל בכך שהיא טעימה. היא מגיעה ממבשלת וויצ'ווד האנגלית שמביאה לארץ גם את ההובגובלין (אייל חום) ואת הגרין-גובלין (סיידר תפוחים).

זה המקום לעצור ולשבח את המבשלה על ההשקעה בעיצוב הבקבוקים והתוויות. בהחלט מושך את העין.

הסירקלמאסטר היא בירה בהירה בגוון זהבהב. 4.7 אחוז אלכוהול. ריח מאד חזק של כשות וטיפה הדרים. ראש קצף קיים אך דק מאד ולבירה גוף בינוני עם מיגוז מורגש. מתוקה מאד ולכן המרירות קצת פחות מורגשת. הבירה מאד קלילה וקלה לשתיה אך באותו הזמן קצת משעממת. אם להשוות אותה לסגנון המקורי אין ספק שהיא מתוקה מידי ולכן מדורגת נמוך יחסית גם באתרי דירוגי הבירה. למרות שנדמה לי שטעמתי גרסה שונה קצת של המשקה מכיוון שהבקבוק שקניתי שונה בתכלית מהבקבוק שמוזכר באתרים. הבקבוק בארצות הברית הוא שקוף לחלוטין והבירה נקראץ על התווית כ SCARE CROW ואני נוטה להאמין שהיא נשמרה יותר טוב. הבקבוק שקניתי הוא בקבוק כהה והשם על התווית הוא הסירקלמאסטר. בכל אופן, לדעתי האתרים מחמירים עם הבירה ומבחינתי היא מאד מומלצת (במיוחד בישראל, שאין לנו מבחר גדול מספיק של איילים אנגלים).

יבואן – יוג'יטקס. ראיתי שאפשר לקנות אותה בשר המשקאות (ר"ח שלבים 4, ת"א) ואצל בירדי (ר"ח היסוד 4, ת"א).

היא גם צפויה להגיע בבקבוקי החצי ליטר לבית הבירה.

סירקלמאסטר – בקבוק חצי ליטר (שימו לב לתבליטי המכשפה בבסיס צוואר הבקבוק – עיצוב אדיר כבר אמרתי?)

כתבה של שחר הרץ ב'בקבוק' על לאפינג בודהה

http://www.bakbuk.co.il/htmlpage/internal.asp?cat=2&nam=859&tat=7&nama=199

מבשלת וויצ'ווד

http://www.wychwood.co.uk/

חסר לכם שאתם לא באים בשישי לבית הבירה להתחבר לי לברז! לא יהיה דיסקו (נשבע לכם, אנחנו לא מנגנים את החרא הזה בפאב)!

לחיים!