פינג פונג תקרא לאבא שלך

הפעם האחרונה שדרכתי על הרצפה הכחולה של אולם ספורט בית הספר היסודי 'יסוד המעלה' הייתה לפני כמעט שמונה שנים. האולם שימש אז כמו היום כמרכז האימונים לטניס שולחן של מועדון הספורט הפועל ראשון לציון. עזבתי את הספורט כי לא הסתדרתי עם המאמן. אחרי עזבו עוד כמה שחקנים. חלקם עברו למועדונים אחרים חלקם פרשו לגמרי ממשחק. אני הייתי בקטגוריה האחרונה מבין השתיים. בעקבות לחץ ההורים להשקיע יותר בלימודים בתיכון בחרתי לא לחפש מקום אחר להתאמן בו.

קל לתאר בקיצור את הרומן שלי עם טניס שולחן בארץ. זה התחיל מכך שקפצתי למספר אימונים עם חבר שהתחיל להתאמן בטנ"ש בבת-ים וכבר באימון השני הצלחתי לנצח את אחד השחקנים שם. כשעברתי לראשון לציון גיליתי שיש בשכונה חוג לטנ"ש – שלוחה של הפועל ראשל"צ. בנוסף ועד הבית החליט לקנות שולחן פינג פונג מצויין. תוך שלושה חודשים העבירו אותי למרכז למחוננים ביסוד המעלה. הייתי אז בחטיבת הביניים אחרי שעברתי אין ספור סוגי ספורט (קראטה -6 שנים, כדורעף – שנתיים בהפועל בת-ים, קייקים ואפילו מפרשיות רוח). בעקבות האימונים בטניס שולחן עברתי לכיתת הספורט למרות טענות של המורה לחנ"ג שטניס שולחן זה לא ספורט (המורה לחנ"ג היה מר אריאל בית הלחמי – היום אחד ממאמני הכדורסל הבכירים בארץ).

אחרי שנה של אימונים בהפועל ראשון התחלתי לשחק בליגה א' בוגרים (הקבוצה שלנו הייתה מורכבת משחקנים צעירים וסיימנו כמעט בתחתית הטבלה) וליגה ארצית לנוער (סיימנו מקום שלישי, מרחק מקום אחד מעלייה לליגה הבכירה). אח"כ הגיעה הפרישה וב4 השנים הבאות נגעתי במחבט פעמיים בלבד.

כשהגעתי לאוניברסיטה בפורטלנד חזרתי לשחק. שוב פעם בקיצור: במשך שלוש שנים (שנתיים אחרונות כקפטן): קבוצת האוניברסיטה זכתה באליפות אורגון לאוניברסיטאות (2005), אליפות הבית הצפון-מערבי ועלייה הסטורית לאליפות ארה"ב (2007 – שם סיימנו מקום 19 מתוך 24 בעיקר בגלל ששנים מהשחקנים הבכירים בקבוצה החליטו לדפוק נפקדות תודות להנגאובר בשלב הבתים). וגם עלייה אישית לאליפות ארה"ב לסטודנטים ב2006.

 

תיכנסו, מה אכפת לכם?

שיתפתי פעולה עם אחד מבכירי המאמנים בארה"ב – שון אוניל (5 פעמים אלוף ארה"ב ביחידים, שיחק באולימפיאדת סאול וברצלונה). בזכותו יצא לי גם להתאמן עם נבחרת הנכים של ארה"ב אותה הוא אימן -חוויה שלא אשכח ואולי אספר עליה בעתיד.

לכן, היום כשדרכתי שוב על הרצפה הכחולה של אולם הספורט בבית הספר היסודי 'יסוד המעלה' הרגשתי טיפה מוזר. העונה אני פותח בליגה הארצית לבוגרים ואני מכריז על השנה כשנת הסתגלות. אני לא מצפה להשגים חסרי תקדים ולנצחונות מרשימים על שחקנים בכירים (שכנראה אפילו לא אתמודד נגדם). ת'אמת אני לא יכול לחכות כבר לסוף העונה כשרוב ספורטאי ישראל יוצאים לחופש ורק המיעוט ממשיך בשיגרת האימונים. כי אלופים נולדים בפגרה…אז נראה אותכם בעונת 09-2008! ובינתיים כל מה שאני רוצה זה לזכות בנק' הבאה…ולמען הקהל אני מקווה שהיא תיראה פחות או יותר ככה: