על בירת חיטה מפורטלנד, ספורט ישראלי ופוליטיקאים

* בירת היום: WIDMER HEFEWIZEN (מבשלת האחים וויידמר, פורטלנד, אורגון, ארה"ב) – בירת ההפווייזן (מעתה הפ') הראשונה בארה"ב (1986). בירת חיטה אמריקאית, שהיא ספינת הדגל של מבשלת האחרים ווידרמר.  שמה של הבירה (מגרמנית הפ=שמרים, וויזן=חיטה) מרמז שהבירה היא לא מסוננת, מה שנותן לה את הצבע הזהוב והמעונן. יש לבירה גוף מצויין שעדיין מאפשר זרימה קלה בגרון ולא פלא שהיא נשתית בעיקר באביב ובקיץ כשנהוג להכניס פרוסת לימון לכוס (כמו בהוגרדן הבלגית). מתאימה מאד לאקלים ישראלי גם בגלל שבניגוד לבירות מצפון מערב ארה"ב היא לא מלאה בכשותית ולכן לא מרה. לצערי, כרגע היא לא נמכרת מחוץ לארה"ב אך שם אפשר להשיגה הן מהחבית והן בבקבוק (לא טוב כמו מהחבית אבל עדיין עדיף על הפוויזן של רוב החברות האחרות מהחבית). מילה שלי: הראשון שמביא אותה לארץ – עושה קופה (לא, לא הנקבה של הקוף. נו תתבגרו!).

 פרטים: 

אלכוהול: 4.9%

מרירות:   30 IBU

לתת: PALE, MUNICH, WHEAT,
CARAMEL 40L . 

כשותית: מרות – אלכימאי. ארומה: וויליאמט, קסקייד.

 נהדרת בעונות החום, עם פירות ים, סלטים ומאכלי בשר.  

 

·     לפני כשבועיים הזכרתי לחבר שטורניר ההזדמנות האחרונה מתקרב, ישראל חייבים לנצח בשביל לעלות לאליפות אירופה. "אתה עדיין מאמין בספורט הישראלי?" הוא שאל. אמרתי שכמובן אבל לא הרחבתי למה. העניין הוא שאני לא מאמין בספורט הישראלי כאיגוד או כחלק מהתרבות הישראלית. אני לא מאמין שההתנהלות הספורט בישראל היא נקייה משחיתות. בקיצור אני לא עיוור ובטח שלא מטומטם. לעומת זאת, יש לי נטייה להאמין בספורטאים. בתור מישהו שעסק בספורט תחרותי אין לי ברירה אלא להאמין שהאתלטים שמצייגים את ישראל רוצים לנצח. ואיפה שיש רצון יש תוצאות. בחמישים ותשע שנות קיום המדינה אפשר לספור הישגים מרשימים לרוב (אליפויות אירופה של מכבי, אליפות אסיה בכדורגל, סגנות אליפות אירופה בכדורסל, מדליות אולימפיות שמשכו את ישראל להפוך לכוח משמעותי בג'ודו וגלישת רוח וכו'). אז הנה ביומיים אנחנו מקבלים ניצחון של ישראל בטורניר הכדורסל ועלייה שמינית ברציפות לאליפות אירופה (כביכול בהרכב חסר), עלייה של שחר פאר לשמינית גמר אליפות ארה"ב הפתוחה (למרות פציעה מטרידה), ומקום שביעי של אלכסנדר אברבוך בגמר הקפיצה במוט באליפות העולם באתלטיקה. יום שבת הנבחרת משחקת לראשונה בוומבלי מול הרכב חסר מאד של אנגליה. עברו שלוש עשרה שנה מאז אותו ניצחון בפארק דה פראנס עם השער של עטר. הנבחרת הישראלית חזקה מספיק בשביל לנצח את אנגליה, אם רק נאמין! 

·      בסיום משחק הכדורסל צביקה שרף התנפל על כתב עיתון הארץ עופר מתן. את הידיעה קראתי באתר וואלה! שלו קשר ישיר מאד עם העיתון ולכן לא פלא שכותבי האתר הראו תמיכה ללא סייג במתן. אולי זאת אחווה עיתונאית או אולי הם מאמינים שמתן לא שגה. בשביל לחוות את דעתי על צביקה שרף אני נאלץ לצטט את כריס רוק שאמר על או ג'יי סימפסון "אני לא מצדיק אותו, אבל אני יכול להבין". לפני כשנתיים צביקה שרף נכנס למיטה חולה בעקבות בריחה של שאר המאמנים ופאדיחה של איגוד הכדורסל עם דרישות מגוחכות מדיוויד בלאט. שרף היה צריך את הנבחרת ההיא על הראש כמו שאני צריך טמפונים. הוא העלה את הנבחרת לאליפות אירופה דרך טורניר ההזדמנות האחרונה והוביל את ישראל לשלב ההצלבה ששם שיפוט מוזר מנע מהנבחרת להפתיע את יוון (שזכתה בסופו של דבר באליפות) ההגנתית. ישראל איבדה את הביתיות בגלל המלחמה ונקלענו שוב לטורניר הזדמנות אחרונה שממנו נעדרו שחקנים מהשורה הראשונה של ישראל. זה לא מנע משרף למשוך מהנבחרת את המיטב ובעזרת כדורסל פשוט אך נכון לעלות שוב לגמר אליפות אירופה. כל זה לא מנע מהעיתונאים (ובמיוחד מכותבי וואלה!) לבקר את שרף ששתק, עד אחרי המשחק של אתמול. יום יבוא ועיתונאים יבינו שהעבודה שלהם זה לדווח. זה המקצוע שלהם. אף אחד מהמבקרים הוא לא מאמן עם קבלות, אף אחד מהם לא מלמד כדורסל בוויגייט ולאף אחד מהם אין הבנה בכדורסל כמו שיש לצביקה. אז לשם שינוי במקום לאיים לתבוע את המאמן שילמדו לחכות לכשלונות במקום להמציא אותם לפני שהם קורים. כמו שאמרתי, לא מצדיק את התקיפה, אבל מבין אותה. להלן שתי תמונות מהיום הראשון ללימודים שמת 2007 (לקוחות מאתר YNET.CO.IL)…הוספתי את דעתי על התמונות:J  

    

Joey, have you ever been in a Turkish prison?

    

  

שמעון פרס מדגים את הפיתוח החדש של ישראל לעצירת

הקסאמים.